הופה!!!
פתאום קמתי יום אחד והתחלתי לכתוב בלוג... טוב לא באמת. כבר כמה זמן אני מתחבטת בדילמה שבין לחשוף את עצמי או לא. הרי בסופו של דבר יש משהו קצת מגלומני בלכתוב למען שאחרים יקראו. הדילמה שבין השיתוף לחשיפה הוכרעה בסוף כי הנה אני כותבת. והרי הסיכוי שיצא מפה משהו שיותר משני אנשים יקראו כה קלוש שכרגע אני מוכנה להסתכן...
למה בלוג? כי יש מלא דברים שאני רוצה להגיד ולא יכולה להגיד בשום ספירה אחרת. וכי מצד שני אולי מה שאני אגיד פה ישפיע (גם אם אלו רק שני קוראים) אולי...
אחרי כמה שנים של מחשבה ושל פנטזיה על להתחיל במקום אחר, המצב הנוכחי הביא אותנו (אותי ואת א') ולהתחיל ולהפוך את המחשבה הזו למציאות. ואני מניחה שהדבר הראשון שיהפוך את זה למציאותי יותר יהיה בהצהרה כאן, במקום ציבורי לכאורה.
אחרי מאבק פנימי עם עצמי על המלחמה על עתידה של הארץ מול טובתי האישית אני נכנעת לאינדיבידואליזם ויוצאת במסע לדרך חדשה עם שאיפה להגשים את עצמי, את הזוגיות שלי, ואולי גם יום אחד את המשפחה שלי.
לא מכירה עוד מקום בעולם בו הקושי לקום ולעזוב מונע מרגשות לאומיים כל כך חזקים - עשו טוב כל בוני האידיאולוגיה הציונית. יש לי רגשות אשם...
אז אני מניחה שזה הבלוג, על המסע הזה אל התחלה חדשה, אל דרך חדשה... בדרך (הארוכה) בטח יעלו גם דברים אחרים, נושאים אחרים אבל זה התירוץ להתחיל.
אמרו לי פעם שבעולם התוכן, כדי ליעל את השיווק של הכלי שלך חייב להיות שילוב של טקסט עם אימג'. אז אני מצרפת תמונה, מטיול שלנו במדבר. את התמונה הזו הדפסנו על קנבס ותלינו השבוע בבית. אז עכשיו היא תלויה גם בבית הוירטואלי החדש שלי...
נועה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה